בעולם שבו כל דקה נחשבת, הבחירה שלכם להגיע באיחור לצילומים משפחתיים לפני הברית הופכת את האירוע המשפחתי האינטימי למרתון נגד הזמן, שבו אתם רצים אחרי הזנבות של עצמכם, ובסופו של דבר, אף אחד לא נהנה
התחלה בזנב: כל הסיפור מתחיל באותם צילומים משפחתיים, שאמורים להיות רק "פיסת עוגה" בזמן. אבל אז, האיחור שלכם להגיע מסבך את הכל. והנה, כמו בתור הדומינו, כל חלק באירוע מתחיל להתמוטט
קבלת פנים שלא כולם מקבלים: הגעתם מאוחרים? נו, נראה שקבלת הפנים תתחיל בלעדיכם. אבל אל דאגה, אתם לא רוצים לקצר אותה, כי הרי כל החבר'ה והקרובים מחכים לראות אתכם. אז מה שקורה הוא שקבלת הפנים נמשכת... ונמשכת... עד שהטקס מתחיל באיחור
הטקס: לא קצר, אבל בהחלט באיחור: ואז, כשאתם סוף סוף מגיעים לשלב הטקס, אין לכם לב לקצר אותו. אחרי הכל, זה הרגע המרכזי. אבל עכשיו, הזמן שנותר לאירוע מתכווץ, והטקס מסתיים בדיוק בזמן לאוכל
האוכל: האכילה המהירה במערב הפרוע:המנות יהיו מוגשות זו אחר זו בזריזות שיכולה להתחרות עם קווי ההגשה בפסט פוד. ההפסקה שבין המנות, שאמורה להיות זמן לנשום ולשוחח עם האורחים, הופכת לפסקה זריזה יותר מפרסומת טלוויזיה. וכך, מה שהיה אמור להיות חוויה קולינרית מהנה ומשוחחת הופך לספרינט של "כמה מהר אפשר לסיים את הצלחת
התוצאה: האיחור שלכם לא רק שהפריע לתזמון האירוע, הוא גם גרם לכך שהנאה מרכיב חשוב כמו האוכל נפגעה. ואם יש משהו שאנשים זוכרים מאירועים (חוץ מהכיף והרגשת החגיגה), זה האוכל. אז כן, הצילומים המשפחתיים שלכם יכולים להיות מדהימים, אבל האם זה שווה את כל השרשרת הזו של אירועים
מסקנה: לפני שאתם מחליטים להקריב על הזמנים לטובת כמה תמונות נוספות, זכרו שהאירוע כולו זו חוויה שלכולם - לא רק שלכם. קצת תכנון ודיוק בזמנים יכולים להבטיח שהאירוע יתקיים בזרימה טובה יותר, ושכולם - כולל אתם - יוכלו ליהנות מכל רגע ורגע בו, וכן, גם מהאוכל.אה, האוכל. אותו הדבר שכולם מחכים לו. אבל עכשיו, בגלל התזמון הדחוק, המנה הראשונה והשני
